תקשורת בלי מילים - מה הילדים מנסים לומר לנו?

זוכרים ששבוע שעבר סיפרתי על הנסיעה לחו"ל של בתי ובעלה?

אז לא הכל תמיד ורוד, ולאחר שבתי ובעלה חזרו מהחופשה הארוכה חיכתה להם הפתעה- הילד בן השנה וחצי רץ לאבא שלו ושמח מאוד לראות אותו, אך לאמא שלו הוא לא רצה ללכת.

באותו הרגע זה נראה (ומרגיש) מאוד מעליב, אך הכלל הראשון בהורות הוא לא נעלבים מהילדים שלנו.

הילד הקטן, למרות שראה את הוריו בשיחות וידאו כל יום, כעס על אמו שנעלמה לו לזמן כל כך ארוך במושגים שלו, וזו הייתה דרכו להגיד לה זאת.

ילדים בגילאים האלה לרוב עדיין לא מדברים, ולכן הדרך שלהם להעביר לנו את הרגשות והמחשבות שלהם היא דרך מעשים- אז במקום להיעלב אנחנו צריכים לנסות ולהבין אותם.

מה הילד שלי מנסה לומר לי דרך הבכי שלו?

מה הילדה שלי מנסה להגיד לי דרך זריקת החפצים?

מה הילד שלי מנסה לומר דרך ההתעוררויות התכופות בלילה?

זכרו- הילדים לא עושים לנו דווקא, גם אם לפעמים זה נראה ככה.

הילדים לא יודעים לווסת את ההתנהגויות והרגשות שלהם כמונו המבוגרים, ולכן הרבה פעמים הרגשות שמציפים אותם מתבטאים בצורת התנהגויות, שעלולות להיראות לנו כמוזרות או קיצוניות.

הילדים גם לא יודעים לדבר עדיין בגילאים הקטנים, וגם כשהם לומדים כבר לדבר עדיין קשה להם לבטא במילים את הרגשות שלהם כי הם בעצמם עוד לא כל כך יודעים לזהות ולהגדיר את הרגש שהם מרגישים, ולכן שוב- הרגש מתבטא במעשים.

אחד הכלים החשובים שאני נוהגת לתת להורים בהדרכות הוא שיקוף - כבר מגיל קטן להגיד במילים את הסיטואציה והרגשות של הילד. לדוגמא "אני רואה שאתה כועס / מתוסכל / מפחד וכו'..." וכמובן גם להציע דרכים להתמודדות נכונה עם הרגש "אתה יכול לקבל חיבוק אם אתה צריך / אתה יכול לשבת רגע בחדר ולהירגע / אתה יכול לנשום עמוק ולספור עד 3" ועוד ועוד.

השיקוף הוא חשוב מכמה סיבות -

קודם כל, זה נותן איזושהי מסגרת והגדרה לרגשות שהילד מרגיש. בהמשך זה יעזור לו גם לבטא את עצמו יותר טוב במילים ופחות במעשים, וכך יהיה גם לנו וגם לו קל יותר להתמודד עם הרגשות שהוא חווה.

בנוסף לזה, השיקוף נותן לילד תחושה שרואים אותו ונותנים איזשהו אישור לרגשות שלו. זה לא אומר שנאפשר לו להתפרע כשהוא מרגיש כועס, אבל אנחנו מעבירים מסר שזה בסדר לכעוס, זה בסדר להיות עצוב, זה בסדר להרגיש גם רגשות שהם לא בהכרח חיוביים. ובאותה נשימה אנחנו גם מציעים לו פתרונות ודרכי התמודדות אחרים שהם מקובלים יותר עלינו ועל הסביבה. זה כלי חשוב שיסייע לילד שלנו כשהוא יגדל ויתמודד עם סיטואציות של פחד, תסכול, כעס וכו' כשאנחנו לא לידו.

אז חזרה לסיפור של הבת שלי - בסופו של דבר היה סוף טוב לסיפור. אמא שלו נתנה לו את הזמן שלו לעכל את העובדה שהיא נעלמה וחזרה, נתנה לו את המקום שלו לכעוס עליה ובמקביל דאגה להגיד לו ולהיות נוכחת לידו כדי שיידע שכאשר הוא ירצה ויצטרך אותה היא תהיה שם. ואכן בסוף העולל הקטן הסכים לחבק את אמו ומאותו רגע גם לא הסכים לעזוב אותה. כל מה שהיה צריך זה לתת לו את הזמן שלו, בלי ללחוץ עליו ובלי להיעלב ממנו.

אז זכרו- בפעם הבאה שהילד עושה משהו שנראה לנו מעליב או "דווקא"- נסו להבין מה עובר עליו, איך הוא מרגיש ומה הוא מנסה לומר לנו.

ואם אתם צריכים הכוונה נוספת- מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האתר או בטלפון 054-3490882